top of page

Lu Magazine

על אדריכלות וחקר המוח //תכירו את ליאור כפרי משל

האנשים שעושים שינוי.

Meet The Learning People Club

התלמידים של הזמן הזה, האנשים הקריאייטיבים והסקרנים שלומדים אצלנו.


תכירו את ליאור כפרי משל, אדריכלית וחוקרת מוח, כן כן. אלה בדיוק החיבורים שעושים לנו את זה, איך החלל שאנחנו נמצאים בו משפיע על המוח שלנו ועל הרגשות שלנו ואיך מעצבים חללים ובתים שיוצרים תחושת שייכות.

בואו נכיר אותה.


ספרי על עצמך, איפה את גרה ומה את עושה בחיים.

אני ליאור, אדריכלית וחוקרת מח בעלת הקליניקה לתכנון אדריכלי מבוסס מח ואינטואיציה. אני בעלת תואר ראשון ושני במדעי המח, מעצבת פנים ולקראת סיום לימודי אדריכלות, חיה עם בן זוגי גיא ושני הילדים המתוקים שלנו במושב קדמת צבי ברמת הגולן בפרוייקט חיינו שהוא הבית שלנו. 



 

מה מעורר אותך בימים אלה? ספר על משהו מיוחד שאת עובדת עליו או יוצרת אותו.

במיוחד בימים האלו הדבר שהכי מעורר אותי זו העשייה שלי. אני חוקרת במלוא הווייתי ותמיד הייתי. מסתכלת על העולם, שואלת שאלות ומנסה לפצח את החוט שקושר בין הכל מתוך שאיפה מתמדת להרמוניה.


בחודשים האחרונים הבנתי שאני בעצם החוט המקשר וזה לווה בהתרגשות עצומה ובוסט ענקשל אנרגיה שמניעה אותי לעשייה ויצירה. אני עוסקת בתחום הנוירואדריכלות שקושר את שתי ההוויות שלי – עיצוב ומח.



ספציפית כרגע אני עובדת על קורס נוירואדריכלות לאדריכלים ומעצבים, כתיבת ספר וכמובן תכנון ועיצוב חללים מבוססי נוירואדריכלות בקליניקה שלי.


 

איזה סוג של טרנספורמציה את שואפת לעשות באמצעות העשיה שלך.

כבר בתור ילדה הייתה לי הבנה מאוד עמוקה של ערכה והשפעתה של הסביבה הפיזית שסובבת אותי על העצמי שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי, בכל מרחב בו שהיתי לאורך תקופות שונות בחיים מצאתי פינות שהייתי הולכת אליהן באופן יזום על מנת להטען באנרגיות וחיוניות.


היום אני גם יודעת להסביר את האפקט המרפא הזה בצורה מדעית, המח שלנו הוא תחנת ממסר וחיווט עצומה, אנחנו יצורים חושיים שמקבלים אינספור קלטים מהסביבה שלנו ולאחר עיבוד נוירונלי של מילישניות נוצר פלט שהוא בסופו של דבר החוויה שלנו בעולם.



אז כמובן שגם אלמנטים מרחביים ועיצוביים שמקיפים אותנו מייצרים אצלנו חוויות והתנהגויות בצורה מודעת ולא מודעת, זיהוי אלמנטים אדריכליים ועיצוביים שמיטיבים איתנו והטמעתם בכל מרחב בו אנחנו שוהים- אם זה הבית שלנו; מקום העבודה או כל מבנה ציבורי שהוא (בית ספר, בתי חולים ועוד ועוד) מאפשר לנו להפוך אדריכלות ועיצוב פנים לטכניקה טיפולית.



זה כלי מאוד עוצמתי, בעל פוטנציאל עצום והוא נגיש לכל אחד ואחת מאיתנו כיוון שרובנו המוחלט מבלים את מרבית חיינו בתוך מבנים. כשאתה נכנס למרחב שמסונכרן איתך ומהדהד אותך החוצה יש תחושה עמוקה מאוד של חזרה הביתה, של קירקוע ושייכות שיכולה לטפח ולהפרות. זה משהו שאני מרגישה שבמיוחד עכשיו כולנו צריכים ואני רוצה לעזור לאנשים להכניס את הכלי הנהדר הזה לחייהם.


מה הדבר הראשון שאת עושה בבוקר?

לאחרונה משתדלת לפתוח את הבוקר שלי במדיטציה קצרה שמאזנת אותי ונותנת לי איזו השהייה ומעבר רך יותר מהלילה ליום.



מתי את נמצאת באלמנט שלך? איזה פעולות שלך גורמות לך להיות בשיא הזרימה, הנינוחות והיצירה?

מאז ומתמיד אהבתי ללמד וללמוד. כשאני עומדת מול אנשים ומעבירה להם ידע וכנ"ל כשאני לומדת דברים חדשים אני מרגישה חלק ממעגל גדול יותר של הזנה והפריה. 

עוד רגעים שמרגשים אותי זה כשאני פוגשת במשהו שיצא לעולם ונותן תוקף למחשבה/תחושה/תהייה שהייתה לי ביני לבין עצמי. זה נותן לי השראה עצומה. 

וכמובן כשאני מתכננת מרחב ומפתחת קונספט, עובדת על תוכניות ובודקת כיוונים וקומפוזיציות שונות יש תחושה של יצירה עמוקה. אני רואה בתוכניות וחתכים יצירת אומנות ואני אוהבת למסגר ולתלות אותן בבית. 

 

איזה שיר גורם לך להזיז את הגוף?




מה הגם וגם שלך?

מאז שאני זוכרת את עצמי אני חלק משבט ה"גם וגמים" – גם אומנית וגם מדענית, גם יוצרת וגם חוקרת את מה שכבר קיים, גם אינטואיטיבית וגם אמפירית.

אוהבת ליצור במרחב שמוגדר בקווים.

אני מושבניקית ברגליים ובידיים ובורגנית בראש. 

אוהבת להתכנס עם המשפחה ולצאת עם חברים. 


איזה ספר השפיע על העשייה שלך?

אחד מהספרים שהכי השפיעו עליי הוא "כמעיין המתגבר" של איין ראנד שמדברת על עשייה משמעותית ואותנטיות חסרת פשרות כמגדירה את הוויית האדם בעולם. ובמקרה גם הסימבוליות היא על עולם האדריכלות. 

 

"בניין אמיתי, כמו אדם אמיתי, חייב להיות נאמן לרעיון אחד ולאמת אחת"

 

איזה סוג של אנשים מעוררים בך השראה?


האישה שהכי מעוררת בי השראה זו אמא שלי האהובה שהיא גם מעצבת ויוצרת אבל מעבר להכל נטעה בי שורשים עמוקים מאוד של האמונה ביכולת שלי להגשים לעצמי חלומות, לדעת שתמיד בכל סיטואציה יש לי זכות בחירה ולחיות בצורה שמכתיבה מציאות ולא מוכתבת מנסיבות חיצוניות. 

 

איזה כלים אנחנו צריכים לשכלל בעצמנו בעיניך בזמן הזה?


אני מרגישה שהתקופה הזו ובפרט החצי שנה האחרונה שעברנו כאן זועקת מכל עבר את הצורך שלנו לחזור הביתה במובן הפיזי והרגשי, החיצוני והפנימי. עוד לפני ה-7.10 יש תחושה שהעולם המערבי רץ ומשתנה בקצב מסחרר ואנשים מאבדים נתחים גדולים מהיכולות המייחדות אותנו כבני אנוש שמאויימות בכל רגע להיות מוחלפות על ידי מוצרי AI למיניהם. נוסיף לזה את הערעור הדרמטי של תחושת הביטחון שלנו בבית שלנו שכולנו חווינו באופן מנטלי וחלקינו גם באופן ממשי. לתחושתי הזמן הזה מבקש מאיתנו לחזור לאיזו אנושיות גולמית, הקשבה פנימית, חיזוק האינטואיציות שלנו כבני אנוש, חזרה לקרקע ולדברים פשוטים – כמו תחושת הרווחה כשחוזרים הביתה אחרי יום עמוס בחוץ, דברים שמכונה לעולם לא תוכל להחליף. 



וכאן נכנס הנושא של המרחב הפיזי שסביבנו ונוירואדריכלות. כשאני גוללת ברשתות ורואה עיצובים ותכנונים של מרחבים שונים כולם נראים לי מאוד דומים ואז אני שואלת את עצמי - האם הם כולם מתוכננים לאותו האדם? אסתטיקה כמו כל מוצר שתוכנן ויועד לבני אנוש נועדה לשרת אותנו. אני רואה את זה בשתי רמות- האחת זה ממש ברמת הלהכניס את המהות של האדם לתוך המרחב שמיועד לו ולייצר הרמוניה והוליסטיות. והשניה היא כבר צעד אחד קדימה, להשתמש בכלי הזה לתמוך, להצמיח ולמצות את הפוטנציאל של מי ששוהה במרחב על פי מטרותיו. הנוירואדריכלות היא כלי מדהים באספקט הזה כי היא מפרקת דבר שהוא מאוד אינטואיטיבי לחלקינו לעקרונות פרקטיים שמבוססים על מדעי המח.


 

מה עוזר לך לשמור על הסקרנות שלך ערה?

ללמוד באופן בלתי פוסק. לפעמים אני חושבת שיש לי קצת את תסמונת הלומדת הנצחית. תמיד כשאני מסיימת איזשהו קורס או הכשרה הדיפולט שלי בצורה לא מודעת זה כבר לסגור את הקורס הבא. זה מפרה אותי, נותן לי השראה ומזין אותי באנרגיות של צמיחה והתפתחות מתמדת. 

 

מה היא למידה בשבילך, כמה מקום היא ממלאת בחיים שלך? באיזה דרכים את אוהבת ללמוד?

למידה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. מעבר להכשרות ולמידה פר סה אני חיה את החיים שלי בשאילת שאלות מתמשכת. תמיד מטילה ספק בדברים, מנסה להבין אותם לעומק ומחפשת קשרים בין דברים שונים. הניסיון לתת תוקף חיצוני לאינטואיציות הפנימיות שלי זהאחד התחביבים האהובים עליי. אני מתבוננת על עצמי המון מעיניים של חוקרת, מעלה היפותזות ומסיקה מסקנות והדבר הזה מאפשר לי לצמוח. 


 

איזה עוגנים יש לך של מילוי עצמי?

העוגנים הגדולים בחיים שלי הם המשפחה שלי והבית שלי. הבית שלי הוא המקדש שלי. הוא מעוצב ומתוכנן בצורה לא פחות ממדוייקת עבורינו מתוך כבוד ענק לאפקט שיש לו עלינו כדרים בו. השקענו מחשבה אינסופית בתכנון שלו, בעיצוב שלו ובהרכבה של מה שהוא היום (ועודנו). הוא מטעין אותי באנרגיות, מזין ומרפא ולפעמים אני אפילו יכולה ממש להרגיש ממנו תחושה של חיבוק. 


 

ספרי לנו על פודקאסט שמעורר אותך


אני מאוד אוהבת להאזין לפודקאסטים ואחד מהפודקאסטים האהובים עליי הוא הניצוץ של יעל.

אני מרגישה שיש בו אוצרות מדוייקת של אורחים ונושאים שכשאני נחשפת אליהם מעבר להשראה ורעיונות אני מקבלת תחושת רווחה והקלה שיש אנשים כאלה בעולם.

אחד מהפרקים שהכי הניעו אותי הוא הפרק על מולטיפוטנציאליות עם רינת שרצר המעוררת השראה.


 

מה קיבלת מ-LU?


אני מרגישה שלו זה המקום הראשון שנתן לי תחושת שייכות ובית לכל המכלול שאני מביאה איתי. מעבר לסל הכלים העצום והמדהים שאני יוצאת איתו הן ברמה הרעיונית והמחשבתית והן ברמה הפרקטית, LU מייצרת קורת גג לאנשים משבט מיוחד שזקוקים לקורת הגג הזו. הדבר הזה נותן תמריץ ותוקף גדול מאוד להיות באותנטיות וליצור מתוך אותנטיות החוצה לעולם. זו מעבדה להגשמת חלומות שלוקחת חומר גולמי ומוציאה החוצה מותג מצוייד בכלים שממשיכים לתת ולתת עוד ועוד ועוד.


ליאור בוגרת התכנית לבניית מותגי העתיד, כאן נמצאים כל הפרטים על התכנית הקרובה.




 


bottom of page