top of page

Lu Magazine

החיבור שבין עיצוב פנים, אמנות ושאילת שאלות //תכירו את שרון גולן

עודכן: 12 במרץ


האנשים שעושים שינוי.

Meet The Learning People Club

התלמידים של הזמן הזה, האנשים הקריאייטיבים והסקרנים שלומדים אצלנו.


תכירו את שרון גולן, מעצבת פנים ואמנית.



הי שרון, ספרי לנו על עצמך, איפה את גרה ומה את עושה בחיים.

אני גרה ברמת גן, עם בן זוגי ושלושת ילדינו.

אני מעצבת פנים המון שנים, ובכמה שנים האחרונות יצרתי לי מותג שנקרא inyoo להדפסי אמנות ועוד פריטים שהם עבודות מקוריות שלי שמצולמות ועוברות עיבוד דיגיטלי, ויש עוד מוצרים משמחים בקנה.



מה מעורר אותך בימים אלה? ספר על משהו מיוחד שאת עובדת עליו או יוצרת אותו.

אני מרגישה שהדי המלחמה, שפעפעו בי חשיבה רבה על עיצוב בתקופת המלחמה

יוצרים עכשיו נתיב עיצובי חדש עבורי, נקודת המוצא שלו היא שהחיים לא סטריליים,

משהו בבועה שעולם העיצוב סביבי מציג נפרם מולי ואני מרגישה צורך לחזק שתי אמירות,

האחת היא לחבק את המציאות סביבנו ולא לתעד מצגי שווא של בתים מתוקתקים, שמייצרים לחץ להתיישר לקו עיצובי מעונב מהודק.



הקו הנורדי מונוכרומטי ומינימליסטי שבער ברבים מאיתנו כמה שנים טובות מפנה מקום לאמירה אישית חופשית יותר, אווירה אותנטית של חיים, עכבות של פעילות היומיום צריכה להופיע בצילומי בתים ולנרמל סגנון חיים איטי עשיר בתוכן ומאפשר.


צילום: קרין רבנה


אם להקביל את זה לעולם האופנה – זו להפסיק לשים בפרונט את הדוגמניות מידה 34 ואת הריטוש בפוטושופ ולהחזיר לנו את ההנאה מהמציאותי, לחנך אותנו לאהוב ולשאוף למציאותי- אז כזה רק בחללים.

הכוונה אינה  הורדה של הסטנדרטים בגימור- להיפך, לאפשר חוויה רב חושית של בית שיש בו אוכל ואור, קריאה ונגינה, עבר הווה ועתיד.


ככלל המוצר הסופי שמעניין להשאיר בעיצוב חלל בעיני הוא אווירה.

אז במילים פחות אמורפיות- אני מתכננת לייצר חללים שהם ביותר אקלקטיים, יותר אקולוגיים יותר מתירנים שיש בהם נשימה ומעבירים בן אדם מתדר לתדר.


צילום: קרין רבנה


החוויה הטכנית של למשל דלת כניסה שנפתחת בנגיעת אצבע בלי מפתח או מדף נשלף בארון לקיפול הכביסה- הם שוליים בעיני כמוצר עיצובי, פריטים טכניים כאלו כל בעל מקצוע רלבנטי יודע להעניק

אבל לקחת את החלל או הקיר או הקנבס ולייצר עליו קומפוזיציה שלמה ומאוזנת באלמנטים חומרים וצבעים ובמינונים מדויקים זה הקסם האמיתי.

 

האמירה השנייה כפועל יוצא מהמילים האלו היא שניתן לייצר מהפכים של אוירה באמצעים ומשאבים יחסית פשוטים.

זה מרתק אותי לייצר מינימליזם בהתערבות בתוך חלל אבל לדייק את המיקומים והפריטים, המינונים והגדלים כך שבמהלך מהיר של 'שח-מט' משנים את האווירה ב180 מעלות.



הבטחון שהתגבש בי בכך שזה אפשרי ממש משמח אותי כי זה מנגיש את החוויה הזו להרבה סוגי חללים

ומאפשר דינמיות רבה, אנחנו חיים בעולם מהיר,

קצב הארועים סביבנו מחייב לחשוב על זה שהצורך שלנו מהחלל שלנו משתנה תכופות גם הוא

הן במישור הפרקטי והן במישור החוויתי- אווירתי.

לדוגמא- 100% מתוך חללי מגורים שאני מתכננת מונים צורך בחלל עבודה, זה בא לא פעם על חשבון חללים אחרים כמו עוד חדר שרותים וכד', לפני 2020 זה לא היה ככה, רוב העולם היה קם בבוקר והולך לעבודה

עכשיו, אם אני מבלה כל-כך הרבה שעות בבית אני צריכה שהוא יהיה גם קצת בית קפה, גם קצת סטודיו.


נדרשת רמה גבוהה של דינמיות ולא פחות חשוב- נדרשת יכולת לשינויים מהירה יותר כי אנחנו ממצים את החוויה שיש בבית מהר יותר.

אנחנו רוצים שהחללים שאנחנו יוצרים מתוכם את חיינו יעוררו אותנו ירגיעו אותנו ילהיבו אותנו- יש את כל הפן הזה של תפקיד החלל שמאוד מענין אותי לעסוק דווקא בו.


 

ספרי לנו איזה סוג של טרנספורמציה את שואפת לעשות באמצעות העשיה שלך.

במילה אחת- לשמח

ביותר מילים-לייצר רגש חיובי אצל המשתמש-בין אם זו אמנות שעל הקיר או חלל ששוהים בו-

אני שואפת שהאדם יהיה במיטבו הרוחני מול המוצר- ער, חיוני, מדויק, לעצמו ולעשייתו.


אני מרוצה אם החלל או הפריטים עונים על צורך ספירטואלי ,האמירה של הסביבה בה מצוי אדם, ראוי שתשקף את שאיפותיו הרוחניות, תייצג מזג או נתיב שהוא רוצה להגביר בחייו, הרבה מעבר לפרקטיות

אני מזמינה את הצרכנים לבחור עם הלב (די לחפש מה מתכתב עם מה).


ככל שנרבה לעשות זאת זה משכלל את המיומנות הכה חשובה הזו -לבחור מהלב, ,מהקישקע- בעולם בו דעתנו נשלטת ומוסחת תדיר.


מה הדבר הראשון שאת עושה בבוקר?

אני מהמתעוררים לאט, אז אני שותה קפה קצר ומזרזת את עצמי להתעורר להכין סנדביצ'ים לבית ספר.

אחרי שאני משלחת את בני הבית לדרכם אני שותה עוד קפה, הפעם קפה של סידור מחשבה תכנון ותעדוף

אני ערה לכך שאני מתפקדת בגלים של אנרגיה ומקפידה ככל הניתן לדייק עשייה בהתאם:

ביום בו אני מזהה שאני ממש יצירתית אני אשתדל לתת לזה מקום ליצירה, עיבוד דיגיטלי, צילום וחשיבת עומק.

ביום שאני מרוכזת ממוקדת וטכנית אני אנצל את זה בהתאם לתכנון של חשמל, נגרות וכד' וביום שאני מזהה שאין אותי, אני אעשה את המינימום ואחכה לעצמי שאחזור.


אני מגדלת גם את הילדים ככה, לפעמים צריך הפוגות,

לרדת לשוליים לעשות קצת כלום ולחזור חדשים.

 

ברור שלמציאות יש דרישה תובענית אבל ניהול האנרגיה מבחינתי הוא נר לרגלי אחרי שנים של עשייה אינטנסיבית ושוחקת זה חלק מהאיטיות שאני מתרגלת- אני לא בהכרח עושה פחות אני פשוט מתעלת אנרגיה ושומרת על עצמי.


מתי את נמצאת באלמנט שלך? איזה פעולות שלך גורמות לך להיות בשיא הזרימה, הנינוחות והיצירה?


כשאני עוסקת ביצירה מכל סוג ,ציור, תפירה, שרבוט, צילום- אני צוללת פנימה וכל כולי ממש צינור להורדת נתונים ופעולות לשם הדבר.

כאילו יש סוויץ' למוח והנשמה מתיישבת על ההגה ואין לה גיל ואין לה לו"ז ואין לה תקרה.


בעבר הייתי משאירה את העיסוק ביצירה שאין לה תכלית ברורה ומידית- בסוף סדר העדיפויות, אחרי כל המחויבויות והמטלות שלי בעולם הארצי, אבל אני בחינוך עצמי מתמשך להבין שזה הדלק, ואם אני רוצה לתפקד טוב במשימות על כדור הארץ אני חייבת לתת מקום לשהייה באלמנט.


אם פעם זה היה בלילה, בסופי שבוע, כשרק אסיים את הפרויקט הזה והזה, היום זה עוד ילד שלגמרי בשגרה מצריך ומקבל מקום תשומת לב וזמן - וגם זמן איכותי של אנרגיה ועירנות.

זה מקום שאני מתרגלת הזנה שלו guilt free.

היום אני יודעת שהיצירה זו המתנה שלי. 'מזל שיש אותך' שלי.


עיצוב חלל של שרון ל-BUBU, צילום של יונתן טמיר


איזה שיר גורם לך להזיז את הגוף?

טוב שבאת של גידי גוב מילים: עלי מוהר לחן: יוני רכטר



זה קטע שכשהייתי צעירה הייתי חושבת בשירי אהבה כאלו על אהוב ואחכ כאמא צעירה הרגשתי ששירי אהבה ממוענים מהורה לילד שלו,היום אני מרגישה שאני שרה לעצמי ( מעצמי אחת לעצמי אחרת).

המלים והמנגינה בשיר הזה מעבירים חוויה פשוטה נעימה ולא מאיימת שכ״כ נחוצה לי בימים אלו.


כייף -ככה ללכת יחף גל את החוף מלטף כל היום.

וגם מחברת לתחושה שלי שמצאתי אותי, באמת באמת

את איתי גל מתנפץ בי אם את איתי ילד קופץ בי כשאת איתי בחיי

כי אניסוף סוף הגעתי לחוף שלי סוף סוף נגעתי בטוב שליסוף סוף באת.


מה הגם וגם שלך?

אני גם מבוגרת, נשמה עתיקה וחשה אחריות הורית סביבתית

וגם ילדה קטנה, נרגשת, בגילוי, נאיבית.

אני גם אישה של אנשים, מרגישה שהמשוב וההשפעה האנושית אינם ברי תחליף,

ולצד זה קיים בי צורך חזק להתבודד, לשהות עם עצמי. לעבד נתונים.

כל דבר בסביבה משפיע עלי כלום לא עובר לידי ואני מרגישה לעיתים קרובות מוצפת וצריכה לקחת פסקי זמן.

 

ספרי לנו על ספר שהשפיע עליך

הספר של סאנאיה רומן 'לחיות מתוך שמחה'

נמצא לידי כבר יותר משני עשורים, וכל פעם אני פשוט פותחת עמוד אקראי ומה שיוצא יוצא זה תמיד מענין ומחבר.


 

איזה סוג של אנשים מעוררים בך השראה?

אנשים שבוחרים לעצמם נתיב סוללים ומתמידים בו, לא הולכים בעיוורון על התלם

אלא מתמסרים לדרכם, כמובן במסגרת שמיטיבה אתם ועם הסביבה.

 

אני מקדישה את התשובה הזאת ל איריס אפפל

שהיא סטייליסטית נון קונפורמיסטית וצבעונית שכל מה שמוחצן בה לחלוטין מבטא חשיבה יצירתית ומקורית אמיתית. השבוע היא הלכה לעולמה בגיל 102.

 

איזה כלים אנחנו צריכים לשכלל בעצמנו בעיניך בזמן הזה?

גמישות ומנהיגות אישית.

 

מה עוזר לך לשמור על הסקרנות שלך ערה?

תשאול פנימי.

אני נון סטופ שואלת את עצמי-האמנם? ומה היה אם...ומה עוד אפשרי? ומה האמת? זה מעמיד במבחן כל אקסיומה.

זה יכול להיות מתיש אבל זה מוביל לגילויים מעניינים לגבי הסוגיות בעיצוב ובחיים בכלל.


מה היא למידה בשבילך, כמה מקום היא ממלאת בחיים שלך? באיזה דרכים את אוהבת ללמוד?

בהיותי ויזואלית אני לומדת המון בהתבוננות.

פינטרסט הוא אינדקס משוגע עבורי לחקירה ואפיון, יש לי בורד לכל דבר, גם כשחיפשתי איך למלא את עצמי ואיך ללמוד להנות יצרתי בורד שנקרא 'MORE OF' שהוא אוסף של פעולות הוויות, סיטואציות.


ועכשיו כשאני מתעסקת בהתבגרות הפיסית שלי יצרתי לי בורד שמטרתו להתיידד עם הגיל.


אני למדה גם סתם התבוננות בדרך עשייה או התבטאות של מישהו, אני כמעט תמיד חיה בשני מישורים במקביל- בתוך ומחוץ לסיטואציה, כמו מישהו שמדובב סרט.


איזה עוגנים יש לך של מילוי עצמי?

תקופת המלחמה מאתגרת את העוגנים אבל דווקא עכשיו הם באמת הנאות מהדברים הפשוטים

קפה שאחרי שנ"צ של שישי עם עוגה זה טקס,

זמנים של שקט בבית עם מוסיקה שאני אוהבת (בד"כ ללא מילים)


בימים של שגרה:

ים מכול סוג (עדיף לא בתל אביב), הספרים שלי, ספרים של התפתחות אישית שאני פשוט פותחת בעמוד אקראי כל פעם וקוראת, גינון במרפסת שלנו שאני מתעקשת לקרוא לה החצר.


יש לך המלצה על פודקאסט שמעורר בך השראה?

חד מש 'הניצוץ', אני מניחה שמי שפה מכיר.

 

מעבר לכך אני מוסיפה, ורגע הקדמה-לפני שנתיים בערך חלה אצלי נקודת מפנה, חליתי בקורונה והייתי מבודדת לשבוע בחדר בבית.

אני אמא לשלושה בנים צעירים, לא הייתי לבד ובשקט מעל לעשור יותר משעה רצוף. בקיצור זו הייתה לחוויה מכוננת, ממש ויפאסנה, בהיותי סאקרית של התפתחות אישית ביליתי את הזמן בהאזנה וקריאת תוכן כזה

ומתוך המרחב שנוצר שם עלו בי תובנות משמעותיות:

 

הראשונה

בהקשבה לפודקאסט של איתן עזריה 'הביולוגיה של הוינרים' בפרק שעוסק ביצירת האני העתידי, ודיוק המטרה מצאתי שהמטרה ה-אמיתית שלי היא ללמוד להנות מהחיים, פשוט ככה, או לא כ"כ פשוט

והשתמשתי בטכניקה שלו של משימות לפי מטרת קצה, מטרת ביניים וכו - לצבור זמן של כיף

זה קטע כי זה מוכוון יותר למטרה כזו קונקרטית- להשיג לקוחות/פרויקטים- איך להשיג עוד

והיעד של יהיה איך לעשות פחות.

 

באורח פלא צץ מולי גם טקסט של עמית נויפלד- היסטוריה של מהירות,

והוא הנגיש לי את ה'איך' של המטרה , כי כדי לייצר שינוי נדרש מרחב ולא היה לי.


אני בוחרת לשתף פרק שבו עמית נויפלד מתארח שהוא האזנת חובה בעיני מתוך הפודקאסט 'סיפור ירוק' של מיה הוד רן.





מה קיבלת מ-LU?


החוויה של התכנית ב- LU היא חוויה מתגלגלת, המפגשים עצמם הפכו מיד להיות היום המועדף עלי בשבוע

לקחת את הזמן, לעצור ליום שלם בשבוע למילוי מצברים וחקירה פנימית- זה כבר כשלעצמו אקט שלי מול עצמי של כבוד והערכה.

די מהר נסחפתי אחרי התוכן המילולי הוויזואלי והקולינרי, באמת מדובר בחוויה אסטטית שפנים רבות לה

גלגל השלג של עצירה למנוחה ותדלוק איכותי חלחלו לימי השבוע הבאים והתגבשה לה הוויה שלי שחיכיתי לה ורציתי בה והיא כמעט הייתה שלי אבל עם האנרגיה הקשה סביב המלחמה זה היה החמצן שהחזיר אותי למיקוד להשראה ולא פחות חשוב לעשייה, לטפס שוב ועל ההר הנכון!


יעל חן ואלונה יחד מצליחות לגשר בין העולם העסקי והספירטואלי בגישה עדכנית וכנה, קיבלתי מהן השראה גדולה גם בתוכן שקיבלתי וגם בהתבוננות של איך שהן מתנהלות,

אלה הטענות מרוכזת של טוב ואיכותי שמשלב בטבעיות יוצרים ליצירה.

 

אי אפשר לסכם את החוויה בלי להוסיף את החברויות שנרקמו, השהייה במחיצת נשים יזמיות, מחויבות ליצירת חייהן, סקרניות ועוצמתיות לשבת אשכרה בחדר עם 20 שכאלו זו חוויה אדירה,

זה כמו לפגוש את עצמך במגוון פרצופים ושמות, פרוס על פני גילאים ועיסוקים שונים

וכולן שואלות את אותה שאלה יחד, זה וואו.


זה שיקופים משמעותיים שמהדהדים

וחווית יחד שכמי שעצמאית ודי one woman show היתה ממש חסרה לי.

אז גם שיתופי פעולה עם אופי עסקי וחברי היו תוצר של התכנית.

במקרה שלי אני הגעתי מאוד 'אפויה' לתכנית והרגשתי שעשיתי צ'ק ליסט יציאה לדרך

שכל הליבה הרעיונית שלי במקום, שכל הכפתורים הנכונים מורמים

ומה שלא חשוב- לכבות. ולקבל משנה תוקף ודרייב לעשייה במיוחד בזמן המיוחד בהסטוריה שלנו שמתרחש פה עכשיו.


שרון סיימה לאחרונה את התכנית לבניית מותגי העתיד, אם מדליק אותך להצטרף אלינו כל הפרטים נמצאים כאן.




Comments


bottom of page