• lunewschool

על חזאות טרנדים והעתיד המקצועי שלנו

עודכן: 21 ביוני 2021

ראיון עם ליאור פישר שילוני


ספרי על עצמך, איפה את גרה, מה למדת, מה את עושה בחיים?

אני בת 32 ,אמא ללני שהיא כמעט בת 4 וכנראה הבנאדם הכי מגניב שפגשתי.

נולדתי וגדלתי בתל אביב וכאן אני גרה גם היום. אחרי שהשתחררתי מהצבא הרגשתי שאני חייבת להפעיל את הגלגלים מחדש, שמשהו שם קצת נתקע בתוך השגרה המערכתית.



החלטתי לנסוע לפריז ל-3 חודשים ללמוד צרפתית בסורבון והצלחתי לשכנע את בן הזוג שלי לעזוב הכל וללכת על זה. מפה לשם 3 חודשים הפכו לכמה שנים טובות בחו״ל.

בפריז הרגשתי שמצאתי את המקום הנכון בשבילי. מבחינה אקדמית היה לי ברור תמיד שאני רוצה להיות חלק מהעולם הקריאטיבי, אבל לא בתור מעצבת. אני בן אדם ״ריאלי״, נוח לי עם מתודולוגיות סדורות.

בחו״ל נפתחה בפניי האפשרות לגשת לעולם העיצוב מפריזמה של ניהול וקבלת החלטות, ללמוד את מאחורי הקלעים של התעשייה המרתקת הזאת, עשיתי תואר באסטרטגיה ומנהל עסקים בעולם העיצוב, עם התמחות בחדשנות ואופנה ב-PARSONS, אוניברסיטה אמריקאית שרוב האנשים מכירים מתוכנית הקאלט ״פרוייקט מסלול״.

במהלך התואר, שהוא בבסיסו מולטי-דיסציפלינרי, נחשפתי להמון תחומים מרתקים שבארץ הם פחות מוכרים, בין היתר לעולם הטרנדולוגיה וחיזוי הטרנדים, אחת המרצות שלי היתה בכירה בסוכנות של לי אדלקורט, והתמזל מזלי כשהיא לקחה אותי לעבוד שם ונתנה לי הזדמנות ללמוד את התחום הזה לעומק.


ב-2017 חזרתי לארץ, והיום אני שותפה בסוכנות לחיזוי טרנדים , מחקר וייעוץ שנקראת The Visionary, לצד נתלי יצחקוב, אחות וחברה, במסגרת העבודה בסוכנות אנחנו עובדות מול חברות ומותגים ישראלים, מלמדות בשנקר ומעבירות קורסים פרטיים והרצאות.


מה הדבר הראשון שאת עושה בבוקר?

שותה קפה בבית. ואז עוד אחד בבית הקפה השכונתי. ורק אז מתחילה את היום.


מה מעורר אותך בימים אלה? ספרי על משהו מיוחד שאת עובדת עליו או יוצרת אותו.

העבודה ב Visionary The היא הדבר הדבר הכי מעורר שיש, לא יכולתי לחשוב על עבודה טובה יותר עבורי, להתפרנס מסקרנות וממחקר בלתי פוסק, לצלול לעולמות חדשים, לחפש השראה ולחקור את העתיד.


מגיעים אלינו פרויקטים מתחומים שמעולם לא חשבתי שאעסוק בהם ואני מרחיבה אופקים על בסיס יומיומי בזכות זה.


מעבר לזה אני חושבת שיש משהו מאוד מרגש בללמד, נוצרת מערכת יחסים דו כיוונית, את מלמדת ולומדת בו זמנית. לא תמיד במובן המקצועי של המילה אבל בהחלט ברמה האנושית. היו לי סטודנטים שלמדתי מהם לא מעט והמפגש הזה מעורר השראה.



מתי את נמצאת באלמנט שלך? איזה פעולות שלך גורמות לך להיות בשיא הזרימה, הנינוחות והיצירה?

אני בחורה עירונית, במובן הכי קלישאתי של המושג. אם אין סביבי מינימום pm-am ,טיב טעם, סופר פארם, בית קפה ואיזה קיוסק אני נכנסת לאי שקט, מוד של חרדה.

אני צריכה את הרעש, בהקשר הרחב של המילה, את ההתרחשות והקצב המהיר, אני עובדת הרבה יותר טוב ואפקטיבי בבית קפה הומה, עם כל ההמולה והרחש מסביבי, מאשר בשקט לבד. אני פורחת כשיש לי דד ליין אימתני ובלתי אפשרי, לחץ ובלאגן.

הרעיונות הכי טובים שלי צצים כשאני בחוץ, מוקפת אנשים,


באמצע ארבע פעולות אחרות שאני עושה במקביל, מולטי-טאסקינג זה החמצן שלי, אם יש לי רוגע ושקט אני נאבדת. גם את התזה שלי הגשתי כשאני בחודש שישי, תיזוזים במטרו בין עבודה תובענית ללימודים תובעניים עוד יותר ואריזת החיים שלנו לקראת מעבר למדינה אחרת.


איזה שיר גורם לך להזיז את הגוף?

הבת שלי מתה על השיר הזה ואנחנו שומעות אותו בריפיט.


המלצה לסרט או ספר שהשפיעו עליך?

אי שם בשנה א׳ בלימודים, בעידוד המורה שלי לתולדות האופנה פיתחתי אובססיה קלה לסונייה דלוניי, אמנית מולטי-דיסציפלינרית ומעצבת מחוננת. ב-2015 מוזיאון ה-Tate ערך רטרוספקטיבה מדהי

מה שלה והקטלוג של התערוכה הוא מאסטרפיס בעיניי. יש בו מאמרים מרתקים והוא מתאר את האבולוציה של דלוניי בתור אמנית ויוצרת בעולם גברי למדי. האופן שבו היא הקדימה את זמנה, החשיבה המתקדמת שלה, שבירת המוסכמות ופיתוח התפיסה שלה כיוצרת מולטי-דיסציפלינרית מעוררי השראה בעיניי.


לאן את חושבת שעתיד עולם העבודה הולך?

איזה כישורים חדשים כדאי שנשכלל בעצמנו לקראתו?

בטווח הקצר אני רואה את ההשפעה של הקורונה על עולם העבודה. מעבר לזה שהרבה אנשים איבדו את העבודה שלהם, אנשים נדרשו להמציא את עצמם מחדש, לבחון לעומק מה מעניין אותם ומה מעסיק אותם. במובן הזה זה היה סוג של ״ברכה במסווה״ כי אנשים גילו בעצמם פתאום כישורים ותחומי עניין חדשים, והתחילו לעסוק בעבודות אלטרנטיביות כשהמציאות לא איפשרה להם אחרת.


הקורונה ללא ספק גם שינתה את כללי המשחק בהקשר של עבודה מהבית, פתאום שכירים מצאו את עצמם בשגרת יום שדומה יותר לשגרה של עצמאיים, כשהם עובדים מהבית, לבד, בטרנינג, ושולטים במידה כזו או אחרת בלו״ז שלהם ובאופן שבו הם מנהלים את עצמם.


אני מאמינה שאנשים יצטרכו להסתגל מחדש לרעיון של לעבוד מהמשרד, תחת עינם הפקוחה של הבוסים ולצד אנשים אחרים, וזה יהיה מהלך לא פשוט עבור עובדים ומעסיקים כאחד, חברות שרואות לטווח הרחוק יצטרכו למצוא מודלים גמישים כדי לאפשר לעובדים שלהם לעבוד בתנאים אופטימליים ולמצות את הכישורים שלהם, באופן גורף הייתי אומרת שגמישות היא כישור שנצטרך לפתח, ממש כמו שריר, במובן הרגשי, המחשבתי והתפעולי.


בטווח הרחוק, ברור לי שעתיד עולם העבודה ישתנה באופן דרסטי כשדור ה-z ייכנס לשוק העבודה באופן מלא וייטרוף את הקלפים, זה דור שתופס את הדברים באופן שונה מדור ה-y ( המילניאלס( שכרגע שולט בשוק, ומדור ה- x שעוד כמה שנים ייצא ממנו, זה דור הרבה פלואידי מבחינת התפיסה שלו, ועם הרבה אומץ ומוטיבציה לשנות ולדרוש את מה שנכון לו, לשבור היררכיות ולשנות מבנים מסורתיים.

מה דעתך על עידן הקריאייטורים שאנחנו נמצאים בו? איך אפשר לשכלל את הקריאייטיביות והסקרנות האנושיים?

העבודה שלי והעיסוק היומיומי שלי במחקר ובחדשנות יעידו עליי שאני חסידה גדולה של הקונספט הזה של ״למידה״, תמיד הייתי בעניין של לימודים, התלמידה ה״חנונית״ הבלתי נסבלת הזאת שעושה משימות אקסטרה וקורסי רשות. באוניברסיטה זה שיחק לטובתי כי בתואר הראשון השלמתי כל כך הרבה קורסים שבאיזשהו שלב פשוט אפשרו לי להתחיל לקחת קורסים של תואר שני ולהעמיק את הידע שלי.

אבל אני חושבת שהיום למידה והתפתחות לא בהכרח מגיעות מאקדמיה, להיפך, אנחנו עדים לזה שיש סוג של קריסה של לימודים במובן המסורתי שלהם ונפתחים הרבה אפיקים אחרים, אלטרנטיביים, שדרכם אפשר לצמוח. יש המון סוגים של למידה והרבה אופנים ללמוד, גם דרך תיאוריה, אבל גם דרך התבוננות, פרקטיקה והתנסות.


יכולה להמליץ על אתרים או בלוגים שאת שואבת מהם השראה?

אני חושבת שקצרה היריעה מלפרט את המקורות שמהם אני שואבת השראה, היא יכולה להגיע מבחינתי ממחקר מעמיק, מחפירה ברשתות חברתיות, ממגזינים, מטיולים בעולם, מתערוכות, ממאמרים, מפודקאסטים וכו׳.

מה שכן, אני משתלדת לחקור את הדברים ולאזן בין אינפורמציה שאני שואבת מגופי תקשורת ממסדיים כמו הניו יורק טיימס, הניו יורקר ודומיהם, לבין מה שקורה במדיה החברתית ובמקורות מידע אלטרנטיביים.


איזה מותגים עושים את העבודה הכי טובה בעיניך בארץ ובעולם? מבחינת הדרך שלהם לספר את הסיפור שלוהם ולתת ערך לקהל?

שאלה מאוד מאתגרת, קצת כמו לנסות להשיב מה האוכל האהוב עליי, זה נורא תלוי, אני חושבת שהעיסוק היומיומי בחקר תרבות הצריכה ובמותגים הופך את התשובה למאוד דינמית.


למותגים יש אבולוציה, הם מתפתחים ברמה האסטרטגית, התקשורתית, העיצובית והקונספטואלית, גם הסיפור שלהם משתנה וגם האופן שבו הם מספרים אותו.


אני חושבת שמה שמעניין אותי באמת זה השינויים האלו וההתפתחות בהתאם לקצב המהיר של התקופה שאנחנו חיים בה, ומה עומד מאחורי תהליכי קבלת ההחלטות.


מותג ספציפי שעובר עכשיו שינוי שמסקרן אותי הוא לקוסט, מותג שביסס את עצמו כ״ספורט אלגנט״ ופנה לקהל יעד מאוד מסויים, עם תחומי עניין ספציפיים ואורח חיים מאוד מוגדר והיום מנסה לעשות שינוי תפיסתי מהותי, לטפס ב״שרשרת המזון״ של עולם האופנה, להגדיר את עצמו מחדש כמותג נחשק, אדג'י ולפנות לקהל יעד אחר לגמרי, כמעט ההיפך המוחלט מהקהל שמזוהה איתו.