top of page

Lu Magazine

על אמנות, אופנה ופילוסופיה, תכירו את עמית פרג׳

lunewschool

עודכן: 7 בפבר׳


עמית פראג׳ היא מעצבת אופנה ואמנית עם סקרנות גדולה לפילוסופיה, יוצרת המותג Hide & Seek.

בוגרת התכנית לבניית מותגי העתיד, נפגשנו איתה לשיחה על ביטוי ויצירה וחופש מחשבה. הנה היא כאן:


ספרי על עצמך, איפה את גרה ומה את עושה בחיים.

קוראים לי עמית ואני גרה בתל אביב עם גל בן הזוג שלי. אני מעצבת אופנה ובשנה האחרונה הקמתי את HIDE&SEEK STUDIO שהוא מותג אופנה וגם מרחב פיזי ורעיוני לחקור ולחשוב את היחסים שלנו עם הגוף ועם בגדים דרך הנסיון ליצור בגדים משחקיים ומשתנים שיש בהם אקראיות, אפשרויות וחופש.



מה מעורר אותך בימים אלה? ספר על משהו מיוחד שאת עובדת עליו או יוצרת אותו.

אני יוצרת בן אדם בתוך הגוף שלי! שזה לגמרי הדבר הכי מעורר ומטורף וגם מוזר שעשיתי בחיים.



ספרי לנו איזה סוג של טרנספורמציה את שואפת לעשות באמצעות העשיה שלך.

השאיפה וההשראה העיקרית שלי לעשיה היא לגרום למי שלובשת את הבגדים שלי להרגיש שבגד הוא כלי פתוח ודינאמי, פלטפורמה מלאה באפשרויות ולא מוצר צריכה דומם ומוגמר.

אני רוצה לגעת ברגע הזה של ההתלבשות, רגע מאוד בסיסי שטעון בהמון רגשות. אני רוצה להבליח אל הרגע הזה נצנוץ קטן של משחק והנאה ומפגש עם עצמך, לגרום למישהי להרגיש בשניה הזו שיש לה אינסוף אפשרויות והבחירה היא תמיד שלה. זו מבחינתי תזכורת אינטואטיבית שאפשר לראות בכל דבר פוטנציאל ליצירה. להזכיר שאפשר לראות את הדברים בצורה פחות מוחלטת ויציבה ושתמיד יש מקום לשנות, לשחק ולהכניס את עצמנו פנימה.


מה הדבר הראשון שאת עושה בבוקר?

מושכת את הרגע הזה שאני חצי ישנה וחצי ערה בעיניים עצומות לעוד איזה רבע שעה. נהנית מהבין לבין הזה ומהשמיכה עוד רגע לפני שהיום מתחיל.

הרגע הזה בין שינה לערות הוא מומנט שאני מתעסקת בו הרבה ומוצאת בו הרבה השראה.

מתי את נמצאת באלמנט שלך? איזה פעולות שלך גורמות לך להיות בשיא הזרימה, הנינוחות והיצירה?

אני עובדת המון עם הגוף כשאני מעצבת, במין דיאלוג בין הבובת דיגום לבין הגוף שלי וזה רגע שהוא בשבילי קודם כל הנאה ומשחק. זה לגמרי הרגע היחיד בחיים שאני יכולה להגיד שיש בו זרימה מוחלטת והכל קורה מעצמו, משהו מאוד אינטואטיבי.

אני עובדת עכשיו על קולקציה חדשה לקראת הקיץ, וההריון גורם לזה להיות חוויה חדשה לגמרי ומאתגרת בשבילי. הגוף עכשיו אחר וחדש וזה דורש ממני למצוא עוד כלים, לשאול שאלות חדשות ולפעול בטריטוריה אחרת מבחינתי. מאוד סקרנית לגלות מה זה יביא.


איזה שיר גורם לך להזיז את הגוף?

בריט פופ לנצח בשבילי בבקשה.

קישור לקליפ האייקוני של .Suede - Beautiful Ones



מה הגם וגם שלך?

אני גם מעצבת אופנה וגם חוקרת את עולם העיצוב והלבוש מנקודת מבט פילוסופית, זה חלק מאוד משמעותי מהעשיה שלי ובעיקר מהדרך בה אני מעצבת. את התואר באופנה החלפתי בתואר בפילוסופיה ותולדות האמנות ואני איפשהו שם באמצע בחיבור בין העולמות האלה, לי מאוד ברור מה הקשר ביניהם והמסלול הזה הרגיש לי מאוד טבעי.

העיצוב הוא כלי בשבילי לשאול שאלות ולחשוב, מה שמניע אותי זה השאלות והחיפוש אבל התשובות עבורי הם תמיד בחומר ובגוף.

Johan Rosenmunthe
Johan Rosenmunthe

בעצם שום דבר לא השתנה ב30 השנים האחרונות, אני עדיין גם הילדה שרק רוצה כל היום למדוד בגדים מול המראה אבל גם הילדה ששואלת על כל דבר למה למה למה עד אינסוף.


ספרי לנו על ספר שהשפיע עליך.

״ג'ואנה מאמנת עצמה לחופש: שיהיו לה דברים מבלי שהיא תהיה בבעלותם של הדברים; שתוכל להתרחק מן האזור שבו יש לדברים צורה קבועה, שם מוצק ולא משתנה״.


זה מהספר ׳קרוב ללב הפראי׳ של קלריס ליספקטור שהוא מהספרים האלה שאתה קורא ופתאום אתה הופך ברור יותר לעצמך. מתחיל לשמוע יותר חזק את הקול הכי הכי פנימי שלך.

קלריס ליספקטור
קלריס ליספקטור

איך את מצליחה לשמור על הראש מעל המים ולהמשיך לפעול בתקופה הזאת? מה עוזר לך?

אני חושבת שהדבר היחיד שעוזר לי להחזיק את הראש מעל המים זה פשוט להמשיך לפעול.

אחרי תקופה ארוכה של הלם וחוסר תפקוד בתחילת המלחמה הגוף פשוט הוביל אותי חזרה לעשייה וכך נוצרה הקולקציה הראשונה שלי. יש משהו שמחזק אותי במחשבה על ליצור בתקופה הזו, אני גם מרגישה ברת מזל על האפשרות אבל בעיקר שליצור ולייצר אנרגיה של יופי, חיים, תנועה ויצירה בתוך כל הכאוס זה הרבה וזה התנגדות. זו דרך לייצר אלטרנטיבה לכל הכיעור והחורבן והאלימות הנוראה שיש סביבנו בשבילי.

Julia Napolitano
Julia Napolitano

איזה סוג של אנשים מעוררים בך השראה?

מעניינים אותי בעיקר אלו שקשה לשים את האצבע ולהגיד במשפט אחד מי הם ומה הם עושים. אלו שמצליחים ליצור לאורך זמן עולם משלהם, גוף עבודות מאוד ייחודי להם שהופך למעין פלנטה שיש לה חוקים ושפה משלה.


האחת והיחידה בשבילי היא רונית אלקבץ שזה לא משנה אם היא כתבה או שיחקה, לבשה או דיגמנה תמיד היה לזה את הנוכחות הזו שלה, העומק הזה.

האופן הזה שבו היא הצליחה ליצור קול ודימוי לעולם שלא היה לו ייצוג אבל בדרך הכל כך ייחודית שלה, עם כמויות בלתי נתפסות של אומץ. אני חושבת עליה הרבה כשאני מעצבת, כי אני מנסה לתת דרך הבגדים שלי חוויה של עונג מהיכולת לבחור איך אני רוצה שהדברים יהיו, מלהרגיש את החופש הזה, את ההנאה בלשחק בלי לפחד, בלי לחשוב איך זה אמור להיות, וזה משהו שעובר לי בצורה מאוד חזקה מהדמות שלה.


איזה כלים אנחנו צריכים לשכלל בעצמנו בעיניך בזמן הזה?

נראה לי שיש לשכלל באופן דחוף מאוד את היכולת שלנו להכיל שונות, בכלל להצליח לתפוס אותה, יכולת שנראה שנעלמה מעל פני האדמה בארצנו הקטנטונת ובכלל.


החוסר יכולת שלנו בזמן הזה, להבין שהאחר הוא אחר, ולהצליח לתפוס את זה, להצליח לראות את זה כלגיטימי, שלא נאמר בסיסי, שומט את כל הערך מהתרבות שלנו, משטיח אותה ומרוקן את כל היסודות שלה מתוכן עד שהן הופכות כמעט חסרות משמעות, וזה ניכר מאוד בכל תחומי החיים שלנו.

peter parker
peter parker

אנחנו חיים בתקופה שהמשמעות המשותפת בה כמעט ונעלמת, ואני חושבת שכל אחד צריך להבין מהו הכלי שלו להתמודד עם הדבר הזה.

אני חושבת שהעולם זקוק נואשות לאנשים שייצרו עבורו כלים להתמודד עם זה, זו משימה לא פשוטה בכלל אבל גם מרתקת ואולי בעיני ה-משימה ליוצרים של הזמן הזה.


מה עוזר לך לשמור על הסקרנות שלך ערה?

אני חושבת שהדחף להמשיך ליצור הוא זה שמניע אצלי את הכל וגם את הצורך להמשיך ללמוד, למצוא גירויים חדשים, למצוא דרכים חדשות לראות ולעשות את הדברים.


למדתי במשך הזמן שכל דבר קטן או גדול שמדליק אותי, יפה בעיני או תופס את תשומת ליבי הוא פתח- צלילה חופשית לעולם חדש. אני ממש מתאמנת בלשים לב ולהיות קשובה לזה. זה כלי ממש משמעותי בשבילי היום, שגורם לכך שתמיד משהו מבחוץ מסקרן אותי ואני רוצה לחקור ולהעמיק בו. אבל הדבר המעניין זה שבמשך הזמן אתה שם לב שהדברים האלה שתופסים אותך קשורים במבט שלך, ויש בניהם תמיד חוטים מקשרים והם לב העניין. אז הכלי הזה הוא גם ערוץ ישיר למשהו מאוד פנימי, לחקירה של ההקשרים והנקדות שאני תמיד חוזרת אליהם באופן אינסטנקסיטיבי.

Christine Elise
Christine Elise

מה היא למידה בשבילך, כמה מקום היא ממלאת בחיים שלך? באיזה דרכים את אוהבת ללמוד?

אחרי עשור כמעט של לימודים ״רשמיים״, גם מעשיים וגם עיוניים, הלמידה בשבילי היום היא משהו יותר אינטואטיבי ורגשי, פחות לצרוך משהו מן החוץ פנימה, אלא ההפך.


אני חושבת שהיום הדגש עבר מללמוד כלים וידע חדש- לללמוד לעשות דברים בדרך שלי, להעביר כל דבר דרך הפילטר שלי. בין אם זה בעבודה העיצובית או באיך אני מנהלת את סדר היום שלי או כל דבר שהיום-יום שלי, העסק או החיים מביאים לתוך האקו-סיסטם הזה שאני מנסה ליצור. אני מנסה ללמוד איך להפוך כל חלק בפאזל הזה לשלי, ככה שהכל בסוף יתחבר בצורה הכי טובה למשהו שיזין אחד את השני, ושהוא אני בסופו של דבר.


איזה עוגנים יש לך של מילוי עצמי?

משהו חדש מדהים ומשנה חיים שגיליתי לאחרונה- פשוט לעצור ולנוח.


יש לך המלצה על פודקאסט שמעורר בך השראה?

התחלתי לאחרונה להקשיב לפודקאסט Fashion neurosis של בלה פרויד, מעצבת האופנה הבריטית ונכדתו של לא פחות מפרויד עצמו. היא מזמינה יוצרים סופר מעניינים מכל מיני תחומים, לראיון בשכיבה על ספת המטופל ותמיד פותחת בשאלה למה אתה לובש את מה שאתה לובש היום. איכשהו זה תמיד מתפתח לשיחה ממש אינטימית ומעניינת. זה גם מצולם בצורה נפלאה והסטינג יפהיפה, ממליצה לצפות. צירפתי לינק לפרק שממש אהבתי עם המעצב ג׳ונתן אנדרסון.


ספרי לנו מה קיבלת מהתהליך ב-LU.


הבנתי ב-LU שלכל החלקים שלי יש מקום בסיפור. לכולם יש משמעות ואני צריכה יותר להשתמש בהם. זה מאוד דייק אותי ונתן לי המון ביטחון בדרך שלי. הבנתי תוך כדי התהליך שדווקא במקומות שלא הולך בהם בקלות צריך לייצר את הפתרונות הכי יצירתיים שהם הכי שלך,  דווקא שם צריך להשתמש בDNA שלך.

הבנתי שזה רק תחילת המסע ויש לי עוד הרבה דברים לפצח ולגלות בדרך, ובעיקר שהדברים שלא ברורים לי עדיין, אלו שאני צריכה עדיין לחדד ולפתור הם הכי מעניינים ומסתתרות מאחוריהם כל מיני הפתעות שמצפות לי בדרך.


עמית היא בוגרת התכנית לבניית מותגי העתיד, כאן אפשר לקבוע איתנו שיחת ייעוץ והתאמה אישית.




Comments


bottom of page